יש אנשים שמסתובבים בעולם, עובדים, מדברים, אפילו צוחקים —
ובפנים מרגישים לבד.
לא דרמה. לא מסכנות. פשוט לבד.
פתחתי את האשכול הזה בשביל מי שמרגיש ככה,
אבל לא מחפש לחשוף את עצמו,
לא לספר סיפור חיים,
ולא להיכנס להגדרות.
יותר מעניין אותי משהו אחר:
איך אתם מתנהלים עם זה ביום־יום?
מה עוזר לכם לשמור על איזון?
מה מקל טיפה על השקט הזה?
הרגלים קטנים, מחשבות, גבולות, תובנות.
אפשר להגיב:
בלי שמות
בלי פרטים אישיים
בלי “למה זה קרה לי”
רק שיתוף של מה שעובד לכם, או לא עובד —
כי כנראה שאנחנו יותר אנשים באותה סירה ממה שנדמה.
מי שרוצה רק לקרוא — גם זה לגמרי בסדר.
עצם הנוכחות כאן כבר אומרת משהו.